וזה עוד כלום.
את הכסף על מרץ הוא גבה כאמור ב-25 בפברואר, וב-5 במרץ ביקש מבית המשפט הקפאת הליכים והודיע שהוא מתכוון לבטל את הדפסת מהדורת הבוקר.

זאת אומרת שהוא לקח את הכסף שלי בעוד הוא זומם להפסיק לייצר את העיתון ולהביא אותו למנויים במהלך השבוע (מהדורת שישי מודפסת חלקית). באופן מודע ומתוכנן, בעזות מצח ובחוצפה שאין להן תקדים בעולם זה, גבה כסף על מוצר שידע בוודאות שהוא לא יכול לספק. הוא הפר את החוזה באופן חד צדדי, לקח את הכסף וברח.
הבנתם? לא, כי זה בלתי נתפס.

להלן (חלק מ-. ל א שיחה ערוכה אלא קטועה בקצוות) שיחה שלי הבוקר עם מחלקת המנויים של מעריב.
מעניין אותי לדעת: אם לא הייתי מתקשרת היה מעריב ממשיך לגבות ממני את הסכום המלא? ככה הוא נוהג עם שאר 25 אלף מנויו (לגרסתו. ע"ס ידע אישי שלי מדובר היה לפני כמה חודשים בכ-17-18 אלף מנויים)?

התקשרתי לויזה לבטל את הוראת הקבע ולהבין למה נגבה התשלום על מרץ מראש. בויזה אמרו לי שאסור היה למעריב לעשות זאת ללא תיאום איתי (אבל עליהם לבדוק מה כתוב באותיות הקטנות של ההסכם ביני לעיתון). לכן ביקשתי הכחשת עסקה לגבייה של 25 בפברואר.
עדכונים בהמשך.

עוד שלושה דברים:
1. מנויי נשיונל ג'יאוגרפיק, ששייך בכלל לתכלת, החברה של המשפחה של שב"צ ("חברה נפרדת"), ראו את החיוב הכפול (כלומר תשלום מראש) בינואר.
2. המהדורה הדיגיטלית החינמית לא התעדכנה מ-11 במרץ.
3. ב-5 במרץ הצגתי שאילתה למעריב: מה יעלה בגורל המנויים, ולא קיבלתי תשובה.